ברוב המצבים האוטופוקוס עושה עבודה טובה, ואין סיבה לוותר עליו. אבל יש מצבים שבהם הוא פשוט לא יודע איפה לשים את החדות: כשיש משהו בין המצלמה לנושא, כשאין מספיק אור, או כשהנושא קטן ומוקף בהרבה פרטים אחרים. במצבים האלה עוברים לפוקוס ידני, ומחליטים לבד מה יהיה חד בתמונה.
מה זה פוקוס ידני
בפוקוס אוטומטי לוחצים חצי לחיצה על כפתור הצילום, והמצלמה מזיזה את העדשה עד שהיא מוצאת נקודה חדה. בפוקוס ידני (MF) המצלמה לא עושה את זה בשבילכם: אתם מסובבים את טבעת הפוקוס בעדשה, ורואים בעינית או במסך איך החדות זזה קדימה ואחורה בפריים, עד שהיא נופלת בדיוק על מה שאתם רוצים.
ברוב העדשות יש מתג AF/MF על גוף העדשה. בחלק מהמצלמות, בעיקר במירורלס, בוחרים את זה גם בתפריט.
צילום דרך גדר, רשת או זכוכית
זה המצב שבו הכי קל לראות איך האוטופוקוס נכשל. המצלמה מחפשת את מה שהכי קרוב אליה ויש בו הכי הרבה ניגודיות, וגדר עונה על שני התנאים. התוצאה היא גדר חדה לגמרי, ונושא מטושטש מאחוריה.
בפוקוס ידני מסובבים את הטבעת עד שהנושא חד, והגדר נמרחת. ככל שהעדשה קרובה יותר לגדר והצמצם פתוח יותר, הגדר מטושטשת יותר, עד שהיא כמעט נעלמת. בתמונה הזאת העדשה הייתה כמעט צמודה לגדר, בצמצם f/3.2, ומהגדר נשארו רק פסים שקופים על הסוס.
נושא קטן בתוך הרבה פרטים
טיפת מים על ענף, פרח בתוך שיח, עלה אחד מתוך ענף שלם. בתמונות כאלה יש הרבה נקודות שהאוטופוקוס יכול להיתפס עליהן, ובדרך כלל הוא בוחר דווקא את הלא נכונה. בצמצם פתוח, כשעומק השדה רדוד מאוד, טעות של סנטימטר אחד מספיקה כדי שהטיפה תצא מטושטשת. בפוקוס ידני מכוונים בדיוק לנקודה שרוצים.
צילום לילה
האוטופוקוס צריך אור וניגודיות כדי לעבוד. בחושך אין לו על מה להתפקס, והוא מתחיל לחפש קדימה ואחורה בלי להינעל. לכן בצילום לילה עם חצובה עוברים לפוקוס ידני כמעט תמיד: מתפקסים פעם אחת על אזור עם ניגוד, כמו קצה של בניין מואר או פנס, ולא נוגעים יותר בטבעת. בתמונה למטה הפוקוס כוון לקצוות המוארים של המגדלים, ומשם כל הפריים חד, כי הצמצם סגור. ככה כל התמונות בסדרה יוצאות חדות באותה נקודה, גם אחרי עשרות חשיפות ארוכות.
איך מתפקסים ידנית
- עברו ל־MF: הזיזו את המתג בעדשה, או בחרו פוקוס ידני בתפריט המצלמה.
- הגדילו את התצוגה: במסך האחורי או בעינית האלקטרונית מגדילים פי 5 או פי 10 את האזור שרוצים חד. בתצוגה רגילה כמעט הכל נראה חד, וקל לטעות.
- מצאו אזור עם ניגוד: קצה, טקסטורה או נקודת אור. שם הכי קל לראות את הרגע שבו התמונה נעשית חדה.
- סובבו לאט: מסובבים את הטבעת עד שהקצוות הכי חדים, ממשיכים עוד קצת עד שהם מתחילים להיטשטש, וחוזרים. ככה יודעים שמצאתם את הנקודה.
- השתמשו ב־focus peaking: במצלמות רבות יש אפשרות שצובעת את הקצוות החדים בצבע בולט. זה עוזר מאוד, בעיקר כשמסתכלים בעינית.
- בדקו את התמונה: אחרי שצילמתם, הגדילו את התמונה על המסך וודאו שהחדות במקום.
טעות נפוצה: לשכוח את העדשה על MF. בפעם הבאה שמצלמים, כל התמונות יוצאות מטושטשות ולא מבינים למה. התרגלו להחזיר את המתג ל־AF בסוף כל צילום.
ואם האוטופוקוס כן מצליח להתפקס, אבל הנושא לא במרכז הפריים, יש פתרון אחר: נעילת פוקוס.
